לפקודת החבר טיטו

שער הספר 'אש ביער' של צ'ולאקוביץ'

"דומה כי בעולם מתלבט זה ובתקופתנו המסוערת יש משום תועלת בלימוד נסיונם של עמי יוגוסלביה בעבר הקרוב, כי הוא מוכיח שאי-אפשר להכניע עם שלא חדל מלהאמין בעצמו, שכוחו אתו לחרף נפשו במלחמה למען חייו וחירותו והנהגה מוכשרת עומדת בראשו. מי יודע, אפשר שנסיון זה יועיל גם לעם קטן אחר, ולפיכך לא למותר הוא לספר בפרטות היאך נתארע." [עמ' 10] כך כותב ב-1952 רודוליוב צ'ולאקוביץ' בהקדמה לקורא העברי בספרו - 'אש ביער - רשומות במלחמת השחרור של יוגוסלביה' (נ. טברסקי, תשט"ו [תרגם והוסיף הסברים צבי רותם]). צ'ולאקוביץ' מתכוון להעביר מסר לקורא העברי שימשיך בלהט הפטריוטי של עם ישראל שזכה בעצמאותו זה עתה, אבל הלקחים שניתן ללמוד מקריאה בספר מעניינים גם כאשר אחרים מתקוממים נגדך. כמובן שבבואך ללמוד מתוך ספר זה צריך לנטרל את הרגשות ביחס לגורמים הנאבקים - גרמניה הנאצית והפרטיזנים של יוגוסלביה שהובלו על ידי המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית - צבא השחרור העממי של יוגוסלביה - בהנהגת יוסיפ טיטו; וכמובן לשקלל לצורך ההשוואה את השטח - תבליטו וגם תכסיתו (יערות, שטחי חקלאות נרחבים), האוכלוסייה, כלי הנשק, גם הארגון הפוליטי-מדיני של ארגון הגרילה הוא חשוב כבסיס לארגון הצבאי שלו ועוד מדדים. כמובן גם סדר הגודל הוא משמעותי. על פי הויקיפדיה היו לפרטיזנים היוגוסלביים האבדות הבאות בארבע שנות המאבק - 276,749 הרוגים, 368,680 פצועים ו-28,925 נעדרים.

מפת יוגוסלביה מתוך הספר

מדינות הציר פלשו ליוגוסלביה בראשית אפריל 1941 ואחרי פחות משבועיים היא נכבשה. במהלך קיץ 1941 החלו להתארגן כוחות התנגדות כנגד הכובשים, וזאת במקביל למאבקים בין הקבוצות השונות, למשל עם ה'צ'טניקים' המיליציות המלוכנים-לאומניים. בשלב זה גם הגרמנים ובעלות בריתן עוסקים בארגון וגיוס גורמים מקומיים שיסייעו לכיבוש - ז'נדרמריה, מליציות ומנגנוני שלטון ארציים ומקומיים. צ'ולאקוביץ' נשלח ביחד עם נוספים מטעם הוועד המרכזי של המפלגה והמטה הכללי שנבנה באותה עת לסייע בהקמת גדודי ופלוגות הפרטיזנים ולתאם את פעולתם. הקמה זו כוללת כמובן גיוס פוליטי והקמת המנגנונים הצבאיים. כאשר בכל יחידה מפקד וקומיסר פוליטי. הספר הוא רשימות יומן של מסעו בקיץ-סתיו 1941. ברגל או בעגלות רתומות לסוסים, המחבר ושותפיו השונים נעים דרך היערות, המשעולים הנסתרים בסבך, חוצים שדות תירס, גנים ומטעים, מתארחים בבתי איכרים ותושבי עיירות אוהדים, מערים על המשמרות הגרמנים, פוגשים את הפלוגות המתגבשות, ומגייסים תמיכה לוגיסטית ופוליטית. למשל: "קראגוייבאץ היתה בקיץ 1941 אחת המעולות שבערי סרביה. היה בה כוח ארגון מפלגתי חזק ובו למעלה ממאה חברים, רובם פועלים. ארגון זה ידע לרכז מאות אוהדים ופטריוטים שסייעו בידי גדודי הפרטיזאנים שבסביבת העיר. קראגוייבאץ שלחה באותה התקופה לוחמים מזוינים ליער, המציאה לגדודים נשק, תחמושת, לבנים, חמרי-רפואה, ספרים - כל מה שדרוש לגדוינו הצעירים." [עמ' 125]. אחת השאלות המעניינות שניתן למצוא בספר היא, מה הידע הצבאי האסטרטגי והטקטי שהיה לפרטיזנים. המחבר מרבה לעסוק בכך, מעבר לסיסמות הבנאליות, כגון: "הסרן אמר לו בשחצנות שבמוקדם או במאוחר ניאלץ לקבל את פיקודם, "שכן אזרחים אינם יכולים לנהל מלחמה". "מלחמה כפי שאתנ מנהל - עם אפרוחים צלויים ומשתאות בבתי איכרים עשירים, יכול לנהל כל אחד," השיב לו ראטקו. "גם מנהיגי המרד הסרבי [1804] לא גמרו אקדמאיות צבאיות." [עמ' 163].

אנרכיה - צלם בעז זלמונביץ

בקריאה בספר נדרש "לנקות" את הסיסמאות המפלגתיות שחלקן גלויות וחלקן סמויות, אבל צ'ולאקוביץ' כותב בכנות יחסית. וניתן ללמוד ממנו גם אודות הוויכוח: האם צריך קודם להתארגן, להכשיר ולאמן את הכוחות או שלאחר גיבוש ראשוני צריך להתחיל לפעול ולתקוף. דבר שיגרום לצבירת ניסיון מבצעי, וליצירת תנופה של גיוס אוהדים ולוחמים נוספים. כמוכן יש הצורך לנהל מספר מאמצים במקביל לזה הצבאי. מאמץ לוגיסטיליצירת בסיסים וצבירת אמל"ח; ומאמץ תודעתי של יצירת אהדה בקרב התומכים - כגון, השלטת סדר, מניעת ביזה, תשלום עבור שירותים; ויצירת התרעה ופחד אצל מתנגדים - שפיטה וגם הוצאות להורג של 'גיס חמישי', בוזזים וקבוצות מתחרות. הדיונים איך להעניש ולהרתיע מפרי סדר ומשמעות נוכחים במרבית הספר. עוד נדונים היחס של הכובש לאוכלוסייה, למשל בתיאור תור לקבלת תעודות מעבר: "הגרמני זרק מבט חמור באנשים עד שתפחו ורידי צוארו: "אחורה, אספסוף ארור!" ב"אספסוף" זה הייתי גם אני ואתי כעשרה ידידים ומכרים מבלגראד, כולם אנשים אצילים וישרים. הסתכלנו זה בזה, ודאי חשנו כולנו בצעקה גסת-הרוח עלבון לא מצד הנבל הגרמני הזה, אלא מצד משטר שלם שהתחיל משתלט על ארצנו המשועבדת." [עמ' 184]. גם מתוארת תרומתן של הנשים במאבק הראשוני, ששימשו בתפקיד רצות ומקשרות בין היחידות השונות וכסיירות מקדימות לתנועת היחידות ואנשי המטה: "בדירה מצאנו את צרני עם כמה מחברותינו הטובות והאמיצות. כאן היו גם הרצות שלנו: וארה, רחל ויאלאנה. באמצעותן קיימנו כל שבוע קשר מתמיד עם בלגראד. הן אף קיימו את הקשר בין המטה הכללי ומטות הגדודים, קיבלו את פנינו בערים, דאגות ל"יאוורות" ולדירות ולכל שאר הדברים שבלעדיהם לא תתואר שהותנו בערים." [עמ' 200]. במאמר שהתפרסם לאחרונה בגיליון 2 של 'יסודות' כתב העת של המחלקה להיסטוריה של צה"ל [גילוי נאות אני עובד במחלקה וחבר מערכת], כתב מפקדי ומורי יגאל אייל מאמר מפורט ורב מקורות על הגרילה - מקורותיה ואשר נועד "להצביע על אבני דרך בהתפתחות ההיסטורית של לוחמה זו, ועל השפעותיה על צבאות ועל מדינות". הספר של צ'ולאקוביץ' מתאר באופן אישי את הגרילה במקום אחד ובתקופה מוגדרת אבל צובע את גרילה באופן מעניין ומלמד.

#ספר מתקופה אחרת, על מאבק של החלש מול החזק, על גרילה, על מסירות וקומיסרים, על תעוזה אישית וקהילתית, ועל ארגון כוח צבאי ביערות וגיוס פוליטי. לרוצים להרחיב את הידע על התקוממות עממית ועל גרילה וללמוד מלקחי העבר.

הטו שכם ומסיכות, קראו והיו נחמדים.

ויש גם שיר

את זמר הפלוגות נשיר נא למזכרת,

אפל, אפל הואדי, המשמר, הכן! הלכה,

הלכה פלוגה בלילה בשרשרת,

הלכה פלוגת שדה לאש ולמגן.

#ספר #אש_ביער #גרילה #יוגוסלביה #פרטיזנים #טיטו