מדף הספר

אמא קוראת - צילם אבא

את האהבה, שלא לומר את האובססיה, לקריאה ירשתי ולמדתי מאמא שלי. עברה כבר רבע מאה מאז שנפטרה, וככול שהזמן חולף אני מבין וגם מפנים שלא ממש הכרתי אותה. בשיטוט לאחרונה באלבום התמונות שנותרו, מצאתי גם את התמונה הזו. אמא קוראת. הזיכרונות הלא יציבים שלי ממנה הם קריאה ועבודה בספרייה. והנה התמונה בה היא קוראת באחד מהספרים, שאני אולי לא הייתי קורא. ספרי הוצאת מ. מזרחי עם הבלשים והרומן הרומנטי משום מה זכורים לי היטב, אבל היו גם אחרים. הרבה ספרים. בקיץ התחלתי ללמוד ספרות באוניברסיטה הפתוחה. טוב, לקחתי קורס אחד על מנת לבחון האם לא התבלבלתי בין חיבתי לספרים, וגם לקריאתם, ובין הרצון להבין את המקצוע האקדמאי 'ספרות'. אלה שני דברים שונים לטעמי. והנה מצא חן בעיני הדבר, ואני ממשיך ללמוד ונראה לא נגיע. גם קודם לכן ניסיתי לקרוא על ספרות. למשל ספרו של גדעון טיקוצקי על המשוררת הנפלאה דליה רביקוביץ שנקרא - 'דליה רביקוביץ בחיים ובספרות' (ידיעות ספרים, 2016).

שער ספרו של יגאל שוורץ - 'מגש הכסף'

קראתי גם את ספרה של אסינה גולדין - 'התרבות שקודדה מחדש' על 'רומני התיישבות' של הרבע השני של המאה הקודמת וההשפעה של הספרות הריאל-סוציאליסטית הסובייטית עליה. הוצאת הספרים של גולדין 'קדימה' התפרסם לפני שנתיים ספרו של יגאל שוורץ - 'מגש הכסף' (2020). קניתיו בעת הוצאתו, התחלתי לקרוא והבנתי שהבסיס שלי רחוק מאוד בשביל לפענח את המושגים הפשוטים ביותר בו, והנחתי אותו לנפשו. כעת אחרי שלמדתי מעט, אבל ממש העזתי לנסות שוב. הפעם היה לי הבסיס, אמנם אנקדוטי, אבל משהו בכל זאת לפענח את הדיון המרתק של שוורץ על המתח בין סופרי הקמת המדינה, הסופרים החזקים-הדומיננטיים של הדור האחרון של הספרות הארץ-ישראלית המיוצגים על ידי משה שמיר וספרו 'הוא הלך בשדות' וס. יזהר עם 'ימי צקלג' ובין הסופרים החזקים של הדור הראשון של הספרות הישראלית, אלה בני דור המדינה - עמוס עוז וא.ב. יהושע. שוורץ טוען שבניגוד לטענה האדיפלית שסופרי ומשוררי הדור החדש מורדים כנגד "האבות" ודוחקים-"רוצחים" אותם, הרי התקיימה כאן מסירה ויצירה של נכסים חלופיים לנכסים הסימבוליים של דורם. הוא עושה זאת על ידי ניתוח פרטני ולא פשוט של מרכיבי הסיפורים, השפה ועוד של המוסרים ושל המקבלים. טוב... אני לא בטוח שהבנתי עד הסוף, אבל מהחלקים שהבנתי או שנדמה לי שהבנתי, יש עבור המתעניינים בספרות גישה שונה על המתח בין הדורות הספרותיים. [בלי קשר לספרות מומלץ לקרוא את שני הכרכים של 'בתחום מושבם של היהודים' של סובוטין שפרסמה 'קדימה, ואם אנחנו כבר כבר כאן מה עם עוד ספרי עיון של 'קדימה'?]

שער ספרו של רני יגר - 'אברהם המאמין העברי'

בעקבות הצלחה מסחררת זו, וגם בגלל הצורך שלי לענות את עצמי בקריאה מסוגה זו, קניתי את ספרו של רני ידר - 'אברהם המאמין העברי - חולין ודתיות ביצירתו של אברהם שלונסקי' (מכון שלום הרטמן וכרמל, 2021). הספר דן בגישה של שולנסקי שהיה מנביאי המודרניות והחלוציות בשירה העברית אודות הדתיות, ומה היא כפי שהיא מתפרשת בשירתו וכתיבתו האחרת הפובליציסטית ואף ב'עוץ לי גוץ לי'. שלונסקי מבחין, אליבא דיגר, בין דת לדתיות, ומה היא חילוניות: "זהו קיום שבו מתקיימת קדושה שיסודה בחוויה האנושית ובשאיפה האנושית. מעל לכל - זוהי קדושה שאינה כפויה על האדם מגבוה ואינה מונחת בעולמו כנתון ממילא אלא היא פועל יוצא של מאבק ושל תשוקה." [עמ' 50]. יגר מראה, כאמור, את הביטויים של המתח והקרבה בין החילוניות והדתיות בכתיבתו של שלונסקי אשר למד בנעוריו יחדיו עם קרובו רבי מנחם מנדל שניאורסון הוא האדמו"ר מלובביץ [כדאי לקרוא את חליפת המכתבים ביניהם בסוף המחקר]: "איך נעטוף גופנו בטלית / איך תפילין על זרוע וקדקוד נניח? / ובלוח השנה שלנו ישחירו / שסה ימים שסה לילות של חולין". האם החלוציות בעמק החליפה את עבודת הדת? האם נפתח נו שער מול הגלבוע [זמר] "שוב כאז לבן הולך הסהר / ומושך בקרן היובל. / שוב כאז הלב פותח שער, /ונדמה לעד לא ינעל." השילוב בין ניתוח הטקטסים - שירים ועוד ובין הפרשנות הבהירה יחסית של יגר עושה שירות חשוב לאחד המשוררים החשובים שמעט נשכח, וגם לי שלא הכרתי כמעט דבר מכתיבתו ומשנתו של שלונסקי. טוב, גם כאן לא הכול ברור ופשוט, אבל מרתק, כי איך יהיה מרתק אם לא יהיה לא ברור ולא פשוט?

#ספר או שניים על ספרות ושירה. כי צריך ללמוד ולהתבונן. מומלצים לחובבי הסוגה.

הבחירות הוכרעו ויש לנו ביטחון לאומי, אז תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר, גם לציון תשע שנים ללכתו של אריק

גם לתפילות - תפרחת ושלכת.

ויום אחרון שמט את כל כתריו.

כל השתיקות חזרו היום אליך,

כשוב יונה באין עלה טרף.

#ספר #שלונסקי #יגר #שוורץ #מגש_הכסף #קדימה #כרמל