מה הפואנטה?
- בעז זלמנוביץ
- 10 באפר׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות

שאילתה במרשתת שלחה אותי ל'כאן דרום' ולמדורו של השף מיקי סויסה מלפני שנה, ובו הוא מציע את המתכון לחריימה של ר'וזה חטב. נראה שווה וטעים, אבל אני חיפשתי את תמונת הספרון 'המתכון של רוז'ה' [עם עובד, 1997 [תרגום ואחרית דבר אביבה ברק]) אסופת חמישה סיפורים מאת גי דה מופסן. הספרון נקרא כבר לפני חודש ואולי יותר, אך נשאר בערמת הספרים שקראתי, אך לא סקרתי, והנה אולי אני מתחיל לחזור אליהם. החזרה כמובן מחייבת רענון הזיכרון והמחשבות אודות מה לכתוב. על הספר גם מדבקת 'ספרייה בתחנה' של רכבת ישראל. עניין המעורר געגועים לנסיעות ברכבת, שחודש בדיוק חלף מאז נסיעתי האחרונה. הנסיעות ברכבת הן חלק ניכר מזמן הקריאה שלי, ולמרות שיש זמן רב עכשיו לעשות בו כל מיני דברים, אני חש חסרון במועדי התמקדות בקרונות של רכבת ישראל. כפי שאמר הסלגון - פשוט ליהנות מספר טוב בדרך'. טוב מספיק עם רכבת ושמה תשוקה, ונעבור לספר.

על פי אתר 'פרויקט הסיפור הקצר', המומלץ ביותר, ואני מסכים למה שכתוב בו על מופסן, לכן אני מקצר במאמצי לחשוב לבד על הנוסח: "בימי בחייו כתב גי דה מופסן (1850-1893) כשלוש מאות סיפורים קצרים, ובסגנונו המובהק הפך לאחד מהכבירים שבאמני הסיפור הקצר. הגוון האירוני של סיפוריו מאפשר להאיר את הנפש האנושית ולמצוא בה צדדים לא מוכרים, מאיימים אפילו, וכך הפערים המתגלים והולכים בין מי שהדמויות מציגות את עצמן בציבור לבין מי שהן לפעמים ממש באמת נתונים במחלוקת ובסכסוך פנימיים. והתוצאה? מחלוקות וסכסוך חיצוניים, כאלה שיוצרים דרמות עלילתיות, קטנות כגדולות, המסתכמות לרוב בתפנית מפתיעה, ממש בסיום". באתר מופיעים שלושה מסיפורי מופסן, אם תקראו בהם, ואולי בסיפור המפורסם 'המחרוזת' תחושו את טעמה של הפואנטה המופסנית. אבל אלה סיפורים נוספים למקובצים בספרון שלפנינו, לפחות זה של לפני.

Comments