אנחנו נמצאים בצילה של מלחמת 'חרבות ברזל', ובעיקר תחת האפלה שנוצרה בשבעה באוקטובר 2023. השפעת המלחמה על המדינה, החברה, הכלכלה ועוד היא עצומה. אבל אנוכי הקטן מתבונן (לרוב) בבלוג זה בספרים. ואכן כמות הספרים מהסוגות השונות שנכתבו ונכתבים על ההיבטים שונים והמגוון של המלחמה היא רבה. עוד נחזור לאלו שקראתי בפוסטים בהמשך, אבל הפעם אני רוצה לחזור אחורה ולכתוב ולהמליץ על שלושה ספרים שכתבו רעיי (זה היה גילוי נאות) מהשירות הצבאי על ניסיונם, חוויותיהם גם הקשות ביותר, ועל נושאים הקשורים ללחימה ולתוצאותיה. כמה שזה, אולי מוזר, הספרים הללו אינם עוסקים במלחמה הנוכחית, אלא שבים לשנות התשעים וראשית האלפיים, אל לבנון ואל עזה ואיו"ש של אז. למרות המרחק, והעוצמה הפחותה של הלחימה, יש בדברי השלושה טעם רב לקריאה, שכן טבע האדם ומהות תפקיד המפקד-המנהיג הקרבי לא השתנו ולא ישתנו כל עוד בני האדם מעורבים בלחימה.
את אל"ם (במיל') ארז כ"ץ פגשתי בגבעתי ומאז עבדו במשותף כמה וכמה פעמים. לפני מספר שנים ארז שיתף אותי בחלום שלו לכתוב ספר על חוויות המנהיגות שנותרו בנשמתו עד היום. כך זכיתי לקרוא טיוטות ראשונות של ספרו 'לישון עם נעליים' (ידיעות ספרים, 2024), ולחוות עם ארז את התלבטויות השונות ביצירת הספר. ארז שעשה שלושה תפקידי מג"ד (דוכיפת, שקד ובא"ח גבעתי), מתחיל בסיפורים מתקופת היותו מג"ד שקד, ובתיאור הקפצתו מהבית לאירוע "מרגנית" בסתיו 2001, ובו חדרו מחבלים למוצב בגוש קטיף ובו נהרגו שלושה חיילים בהם חברו הטוב, הסמג"ד גיל עוז. זו כניסה לתפיסת עולמו של ארז ולספר, הוא איננו מסתיר כישלונות וקשיים פיקודיים, אלא להיפך הוא משתמש בהם להסביר איך להתמודד איתם. הקשיים אינם רק הבעיות המבצעיות והטקטיות אלא בעיקר היחס לאדם שבלוחם, ובכלל זאת התמודדות עם אובדן פקודים ורעים. אבל לא רק זאת. מרתק גם תיאור הפעילות של מפקד בגזרות בט"ש עמוסות - לבנון, עזה, איו"ש. האופן שבו פעל מול האויב המתגנב להרוג, במאבק המוחות בנצרים, בציר 'פילדלפי', ועוד. עוד עוסק הספר באמונה ביכולת החיילים להתפתח, טיפוח המפקדים הכפופים (וגם התמודדות עם המפקדים). לכל הדברים הללו רלוונטיות גם להיום, ורלוונטיים גם המפגשים והיחסים עם המשפחות השכולות. מומלץ ביותר.
סא"ל (במיל' [מתי אל"ם?]) דותן דרוק, היסטוריון צבאי שגם הרבה לפרסם סקירות בבלוג הזה (לדוגמה), חוזר בספרו 'משהו ממני נשאר שם' (מערכות, משרד הביטחון ומודן, 2024) למקום שבו נשאר ממנו הרבה, לא רק משהו - השריפה בואדי סלוקי. דותן שהגיע מ'אגוז' לפלוגה רובאית בגדוד 13, יצא למארב היטמעות מעל לוואדי סלוקי עם חייליו ועם המ"פ (אופיר לויוס, לימים קצין חינוך ראשי) באוגוסט 1997. לאחר שפגעו במחבלים, התפתחה שריפה עזה בעקבות ירי ארטילריה של צה"ל. האש הסתערה במעלה רכס רמים וטרפה את הכוח מתוך 15 לוחמים נהרגו חמישה ואחרים נפצעו פיזית. דותן מתאר את קורות היום, אבל החלק החשוב של הספר לטעמי הוא סיפור החיים של דותן עם הכוויה הנפשית שהאירוע יצר. כבר סקרתי בבלוג ספרים שעוסקים בפוסט טראומה, ואליהם ניתן להוסיף את התמודדותו של דותן עם משקעי האירוע המשורטטת בפתיחות רבה. בכלל זאת הניסיונות שלו להתחמק מצורך לעבד את האירוע - החל מעזיבת המחלקה בסוף הקו, התרחקות מהמשפחות השכולות והחיילים, וההדחקה הפנימית שלו. ובהמשך הדרך שבה הבין את שהוא מסתיר מפני עצמו וכיצד התמודד ועדיין מתמודד עם האש הנפשית. מודה שהכרתי את דותן שנים רבות לפני שידעתי על הדברים שהוא מתאר בספר. אנחנו מדינה שרבים ממנה יסבלו מפוסט טראומה. לא רק בגלל זה מומלץ לקרוא את ספרו של דותן.
הספר השלישי שכדאי לכם מאוד לקרוא הוא ספרו של סא"ל (במיל') יפתח גיא - 'מלבנון בשאלה' (כנרת זמורה, 2024). יפתח מונה למג"ד רכס הבופור לאחר שמועלם המג"ד נהרג באסון המסוקים. הספר עוסק לא רק במנהיגות שנדרשת מיפתח ברכס הבודד, בהשבת רוח הלחימה, בפעולה עם חיילי המוצב וההתמודדות מול אויב מנוסה (הקטעים שבו יפתח "מדבר" עם מפקד החיזבאללה שמולו הם מרתקים). הספר ככותרת המשנה עוסק בחינוך ובחברה בישראל. הנושא, אולי הלקח, שיפתח למד בעניין החברה הוא ארגון 'ארבע אמהות'. ארגון פעולה אזרחי שפעל על מנת להוציא את צה"ל מלבנון. הוא מצטייר בעיני מג"ד הבופור כאויב, אולי מסוכן יותר מהחיזבאללה, בהתאם לתפיסת המפקדים המובילים בגזרת לבנון (ארז גרשטיין לדוגמה). יפתח מהרהר בדרך החשיבה שלו בזמן אמת ומשווה אותה לדעתו כיום ולהבנה בחשיבות פעולה אזרחית אמיצה. לאחר הבופור עבר יפתח לפקד על הפנימייה הצבאית בחיפה. דרך אופן העשייה החינוכית בפנימייה וצורת הפיקוד והמנהיגות שנקט בה מדגים יפתח את מחשבתו החינוכית, ואת אופן יישום העצמה של התלמיד ושל החייל. ספר מומלץ לא רק בגלל תיאור הלחימה ברכס הבופור, אלא גם, או אולי, בגלל אופן תפיסת המנהיגות ודרכי החינוך של האדם המוצגת בו.
#ספר או שלושה ספרים של רעי על מנהיגות, דילמות, טראומות, קשיים ואתגרים של מפקדים.
עד החטוף האחרון
War, huh, yeah
What is it good for?
Absolutely nothing, uhh
Comments