מה נשאר כשנסגרים השערים?
- בעז זלמנוביץ
- 6 בדצמ׳ 2019
- זמן קריאה 2 דקות

השבוע סיירנו לאורך רכס רמים ולאורך קטע הגבול הישן של 'הגדר הטובה'. היה זה חלק מסיור מקדים להרצאה שנתתי לתלמידי תואר שני ללימודי גליל במכללת תל חי. ההרצאה נשאה את הכותרת הארוכה "מבט היסטורי על השפעת הטופוגרפיה והגאוגרפיה על מלחמות באצבע הגליל". מטרת הסיור הייתה לראות [שוב] על מה אני מדבר. הרי אין טוב ממראה עיניים כאשר דנים בטופוגרפיה. כחלק מהכנת ההרצאה, קראתי חומרים רבים ומרתקים אודות עמק החולה, ומלחמות במרחב בעבר הרחוק ובעבר הקרוב. אחת הקריאות הייתה קריאה חוזרת בחוברת 'גבולות שהיו: הדינמיקה להעלמותם מן הנוף' שכתבו ארנון סופר וטל יער-ויזל (הקתדרה לגיאואסטרטגיה, המרכז לחקר הבטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה, 1999).

יער-ויזל וסופר יצאו למסע בעקבות הגבולות שהוסרו לאחר מלחמת ששת הימים - הקו הירוק עם שטחי יהודה ושומרון, וקו הגבול עם רמת הגולן שהייתה נתונה בשליטה סורית. וכן הם סיירו ובחנו את משארי הגבול מהעבר הרחוק והקרוב באירופה [בעיקר תמונות מקווי הלימס הרומאי בגרמניה; קו מז'ינו; החומה האטלנטית; הגבול בין צ'כיה לגרמניה והגבול בין שתי הגרמניות - זו המזרחית וזו המערבית].

זהו מסע גאוגרפי, ארכאולוגי, היסטורי, כלכלי, פוליטי ומדיני הבוחן מה הושאר ולמה? יש לי חיבה ישנה כלפי משארי גבולות ומלחמות. כך כתבתי מאמרים אודות הביצורים והפילבוקסים בארצנו, וכך גם התבוננו בדברים במהלך הנסיעה בצפון. בניגוד למרחב גבול שהיטשטש בחלקו בין עמק החולה ורמת הגולן [אם כי חלק האתרים והסימנים נשארו ואף משומרים - לדוגמה תל פאחר], הרי הקו הירוק שהוסר כביכול בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון חוזק, נבנה והודגש בעקבות בניית מרחב התפר.

Comments