מה קראתי ולמה 2 - מד"ב, סיפורת ועיון

מדפי המילון והלקסיקונים - צלם בעז זלמנוביץ

בחלק הראשון של סיכום שנת הקריאה שלי 2020 בחנתי את הספרים מההוצאות לאור העצמאיות שקראתי. באחת הקבוצות בהן הפצתי את הרשומה, שאל אותי משהו שתי שאלות מאתגרות. הראשונה, מדוע כל הסקירות שלי חיוביות ברוחן. במקרה זה התשובה שלי די פשוטה והיא מבוססת על דמות מסרט מצויר. מה אבא של טמפר, הארנב הצעיר מ'במבי', היה אומר, פחות או יותר: אם אין לך משהו טוב לומר, מוטב שלא תאמר דבר. מה שלא מוצא חן בעיני אני מפסיק לקרוא או לעתים מסיים ולא מתייחס אליו, אלא אם הספר מרגיז במיוחד ברמאות שלו ואז אני תוקף, ולאחר מכן מצטער. השאלה השנייה הייתה 'איך מגדירים הוצאה לאור עצמאית'? בעיני זו הוצאה של אדם או חבורה אשר השיקול המסחרי, שהוא חשוב, איננו עומד בראש סדר העדיפות שלהם והם והן בוחרים את הספרים על פי טעמם האישי. אני מעדיף את העצמאיות בגלל שאני סומך על טעמם וטעמן של המו"לים. זה לא אומר שאני לא קורא גם ספרים מהוצאות אחרות. ברשומה הנוכחית, השנייה מתוך שלוש [יש למה צפות] נתייחס לשלוש קבוצות ספרים על פי סוגן ולא לפי ההוצאה.

ספרי מד"ב של עם עובד [חלק מהאוסף] - צלם בעז זלמנוביץ

מדע בדיוני היה מהסוגות האהובות עלי בנעורים. אחרי הפסקה של 30-25 שנים שבתי לקרוא בה לפני כמה שנים. אני משתדל לקרוא ספר מד"ב או פנטסיה מהישנים פעם בחודש בממוצע. השנה כמעט עמדתי בכך. עוד הכוונה בקריאת המד"ב ששמתי לפני, הייתה קריאה ספרים שנכתבו על ידי נשים או לפחות להשתדל לאזן בין כותבים לכותבות. קראתי מהקלאסיקנים הגדולים. כמובן אסימוב עם עוד סיפורים רובוטים, סיפורים שכל העוסק בתחום הרובוטיקה צריך לקרוא - בארץ הרובוטים; היינלין המופרע עם סיפור מטורלל לגמרי מסוף הקריירה והחיים שלו - איוב קומדיה של חוק וצדק; וגם הקלאיסקה הצבאית, אולי פשיסטית או אולי האנטי פשיסטית, בכל מקרה חובה לאנשי צבא - לוחמי החלל; בתחום הרובוטיקה והבינה המלאכותית וכיצד תשפיע על חיינו, ספר מהעת החדשה של איאן מקיואן, היוצר מציאות חליפית ושואל האם יהיו רגשות לדבר הזה שיצרנו במכונות כמוני; פנטזיה גברית עם מיתולוגיה נורדית יש בספרו של אנדרסון - שלושה לבבות ושלושה אריות; אם ספרתי נכון, קראתי חמישה סופרי מד"ב ורק ארבע סופרות. זנה הנדרסון על יצורים מהחלל המנסים לשרוד במסווה על כדור הארץ - הנידחים; צ'רי בסיפור אימה די איום על נוסעי חלל אשר נכלאים בתוך חללית-ישות מסתורית - נוסע בלילה; נחש החלומות של ואנדה נ. מקאינטייר על מרפאת הנודדת בעולם דיסטופי; ואורסולה לה גוין הכוהנת הגדולה, לפחות מבחינתי, במשל עתידני על שימור הסביבה והטבע ועל היחסים בין תרבויות וגזעים במשל העולם כיער. בעצם, קראתי עוד שתי דיסטופיות מנהר ספרים שכבר נסקרו בחלק הראשון של הסיכום: ז'ול ורן - האדם הנצחי; וג'ק לונדון - המגפה סמוקה, אז כמעט קראתי מד"ב אחד בחודש.

אסקימוסי - צלם בעז זלמנוביץ

קראתי גם 'סתם ספרי קריאה'. הם נמצאו באופן אקראי בספרייה שלי או בספריות הרכבת כאשר עדיין נסענו והדבר החשוב שהרכבת עשתה - ספריות השאלה - עדיין היה פעיל. כרגע יש רכבת אבל הספריות לא מופעלות. נקווה שישבו. החלק האחר הם כמה ספרים שנשלחו אלי מ'עם עובד' ומאחרים. נתחיל בז'ורז' אמאדו הברזילאי בסיפור מבהאיה על מותו ומותו של קינקאס שואג המים; אלברטו מורביה האיטלקי בסיפור של סוף הילדות, אדיפליות וקיץ - אוגסטינו; סיפורים קצרים בספרון של אמן הפואנטה הצרפתי מופסאן בהמתכון של רוז'ה; כאמור, מ'עם עובד' קבלתי כמה ספרים לקריאה. תגלית מעניינת היא נועה גוטר שגיא בסיפור על חטיפה ומפגשים אקראיים כפי שכתבה בדברים נעלמים; איי. ג'יי. פירס בסיפור סביר על נשים בזמן הבילץ בלונדון גברת בירד היקרה; סיפורו של ניצול - סיפור של אדם ששרד 10 ימים לאחר שנפל מספינה כפי שסופר לגרסיה מארקס. מעניין האם היה מתפרסם שוב אלמלא היה זה גג"מ?; ספר שלא הייתי קונה בחנות אבל קראתי כי נשלח, והיה נעים להעביר אתו את הזמן הוא השבועה הנמהרת שלנו של גרינווד, אגדה אבירית מודרנית; מהוצאת תרמיל האגדית השלמתי את שני הספרונים של עוד עלילה של הבלש הפריזאי המפורסם בידידי מגרה; פיני אלעזרי מקים לתחייה את גיבור הביון הישראלי, סגן אגף המבצעים של המוסד, המסוקס, חובב הנשים והיין והמיוסר בשני ספרים ששלח אלי - העוצמה והזעם של אבנר ארליך; ומת כמו שצריך; אנטי גיבור בזמן האינתיפאדה השנייה על רקע אוטובוסים מתפוצצים, עישון סמים בעמדות השמירה ותרבות הפאנק הקים איתי אשר בילדי הכאוס.

צ'רצ'יל - צלם בעז זלמנוביץ

חוץ מסיפורת, וספרים בענייני צבא וביטחון [על כך בחלק השלישי של הסיכום] אני משתדל גם לקרוא ספרות עיונית או עיונית-קלה על נושאים שונים ומשונים. אחת הדרכים הטובות ללמוד מעט ולהכיר תחומים חדשים היא באמצעות ספרי אוניברסיטה משודרת. השנה קראתי מהם: על רקע הנפילות בבורסה בתחילת הקורונה את הסבריו של קידר-לוי על המשברים הפיננסיים הגדולים של המאה העשרים; דיון מרתק על הקשר בין שירה לאידיאולוגיה ולפוליטיקה בספר יחסית עבה פורסת וולף-מונזון בשירה ופוליטיקה בין יישוב למדינה; השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי הוא ספר בנושא מורכב המערב בין מרטין לותר, פאוסט ונאציזם שכתבה רבקה שכטר. שווה את המאמץ. שני ספרים בנושאים יותר קרוב להשכלתי, היסטוריה של ארץ ישראל, היו ירושלים במאה התשע עשרה שכתב יהושע בן-אריה; ומבוא לתולדות אימפריה העות'מאנית של טולידאנו. שלא מהאוניברסיטה המשודרת קראתי בהקשר תולדות ארץ ישראל את צומת ביל"ו של אניטה שפירא אודות שלושה ביל"וים וקורותיהם כמדגם מייצג או לא של העלייה הראשונה. יתר אקלקטיות ניתן לגלות בספרי עיון נוספים שקראתי: קיצור תולדות חייו ומחשבתו של מקיווילי בספרון של סטראת'רן שנקרא שעה קלה עם מקיוויבלי; יותר מסובך בסגנון ובהקשר הוא ניסיון להבין סופר שקראתי מעט ממנו. בכל מקרה קריאה ברומן רולאן בראי יצירתו של זן-ברטרן בארר היא מאתגרת ומרתקת; אמנות, נפש, בעלי חיים וילדים בספרו של בן-עמי שרפשטיין - ציפורים, פילים ואמנים אחרים; מכאן לאמנות שונה, בספרו של אורי ברייטמן על רוק מתקדם משנות ה-60 ועד ימינו; בלדה ומסות של זוכה פרס הנובל המקסיקני, אוקטביו פז נאגדו במסיכות מקסיקאיות; האחרון לחלק שני של הסיכום, הוא ספר שלא ידעתי לסווגו, ואולי זה לא חשוב סוגו, זיכרונות מחיפה של יצחק קורנזון - אמא שמש מולדת.

היו זהירים, הקורונה או הבחירות או שתיהן בפתח. בינתיים תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר לחנוכה

Put a candle in the window

'Cause I feel I've got to move

#ספר #מדעבדיוני #עםעובד #עיון #אוניברסיטהמשודרת