מה שג'ורג'י אמר

שער 'מבירות לאזור הביטחון' של שמעון גולן

ימי הקורונה וציון 20 השנים ליציאה מלבנון הביאו לתשומת לב את תקופת השהייה הממושכת באזור הביטחון דרומית ומזרחית לליטני עם התוספות בכיוון חונה וריחן. 15 השנים הללו מקבלות תשומת לב רבה במרשתת, בסדרות הטלוויזיה ובספרים. וגם בפודקאסט מצוין שבו שוחח ליאור רשף עם ד"ר אהד לסלוי, איש המחלקה להיסטוריה של צה"ל שחוקר כבר שנים לא מעטות את החשיבה הצבאית והלחימה באזור הביטחון. פחות תשומת לב מקבלות שלוש השנים שבהם שהה צה"ל צפונית לאזור הביטחון מזמן הלחימה האינטנסיבית של כיבוש המרחב עד כביש בירות-דמשק, והקרבות בעיר עצמה וגירוש אנשי אש"ף, מסתיו 1982 עד אביב 1985. לכן קראתי את ספרו האחרון של שמעון גולן - 'מבירות לאזור הביטחון' (מודן, 2019) העוסק כפי שמעידה כותרת המשנה ב'קבלת ההחלטות בפיקוד העליון מהיציאה מבירות עד לנסיגה לאזור הביטחון (ספטמבר 1982 - מאי 1985)'.

לא באזור הביטחון - צלם בעז זלמנוביץ

גולן חוקר ותיק מאוד במחלקה להיסטוריה של צה"ל [כמובן נדרש גילוי נאות - אני עובד במחלקה להיסטוריה, מכיר את גולן וקיבלתי ממנו את הספר]. זהו ספרו השישי, מתוך שמונת ספריו, העוסק בקבלת ההחלטות בפיקוד העליון. כלומר בסביבות הרמטכ"ל, המטכ"ל וגם שר הביטחון והממשלה. ארבעה מספריו עסקו בקבלת החלטות במלחמות עצמן (התשה, 1967, 1973, 1982), שני הנותרים עוסקים בתקופות שאחרי המלחמה (הפסקת האש אחרי מלחמת יום הכיפורים, והנוכחי). כמו בספריו האחרים, גולן מעדיף לתת למסמכים ולהקלטות הדיונים לספר את הדברים, ולמעט בפרשנות. תיאור שלושת השנים הללו בנוי כולו ממקורות ראשוניים - סיכומי דיונים של הממשלה, שרי הביטחון והרמטכ"ל, על סיכומי פגישות במשרד החוץ ושליחים שונים ומשונים, מסמכי אגפי המטכ"ל בראשם אג"ת ואמ"ן ועוד. זו קריאה לא קלה, ואולי אפילו מתישה, אבל חיונית למי שרוצה להבין את הלכי המחשבה והרוח של הפיקוד העליון. קריאה בו יכולה גם לבחון הצהרות של בעלי תפקידים מאותה תקופה.

גברים - צלם בעז זלמנוביץ

כפי שהסביר זאת ג'ורג'י מ'שתי אצבעות מצידון', ישראל מצאה עצמה מסובכת בתסבוכת בלתי ניתנת להתרה, והתקשתה, לפי המתואר, להבין מי בזמן נתון הוא שותף לאינטרסים שלה. שותף - שכן על עמית או אויב לא ניתן לדבר בכלל. במהלך הזמן, גם האירועים בשטח שינו את הלכי הרוח והמחשבה. בתחילה עוד ניסתה ישראל להתנות מהלכיה ביחס לסוריה, ובתיאום עם הממשלה המרכזית בלבנון ובכלל זה חתימה על הסכם הסדרי ביטחון במאי 1983. אולם מארג הלחצים הפנימיים והחיצוניים הביאו את נשיא לבנון, אמין ג'מייל, לביטול ההסכם באופן רשמי כעבור שנה ולמוססו עוד בטרם יבשה הדיו שבה נחתם. בסופו של דבר נאלצה ישראל לוותר על דרישתה להשגת כלל הכוחות הזרים מלבנון. גולן מפרט את השיקולים שהנחו את הדרג המדיני-צבאי הבכיר להחליט בשלב הראשון על הנסיגה עד קו האוולי ולבסוף בחורף 1985, להיערך באזור הביטחון מתוך כוונה להשאיר בו כוחות קטנים שיסייעו לצד"ל ולמנוע פעולות עוינות מתחום לבנון לשטח ישראל, וזאת ללא הסכמים ובאופן חד-צדדי. כפי שעשתה ישראל פעמים נוספות לפני ואחרי. הספר יהווה בסיס למחקר עתידי. בדומה לספריו האחרים של גולן, הסקירה היסודית וההכוונה למקורות יסייעו למי שירצה לעשות זאת. למרבה הצער לא צורפו לספר מפות, דבר המקשה להבנת הדברים.

#ספר כרוניקה של החלטות, ויכוחים, התלבטויות ומעשים שיצרו את אזור הביטחון ב-1985. לחובבי היסטוריה צבאית קשה, ולמנסים להבין איך הגענו לאן שהגענו. מאתגר אבל חיוני.

בעוד אנחנו מתלבטים למי להאמין לבר סימנטוב או ללס, תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר

על הדרך עץ עומד צמרתו תשוח,

עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.

אל דרום ומערב ואולי מזרחה,

רק הרוח תלטף צמרתו ששחה.

#ספר #לבנון #גולן #מודן #המחלקהלהיסטוריה #צהל #הפיקודהעליון