מחול הסגנים

שער 'הקרב במוצב הדיסקוטק' של אלון מדנס

מי זוכר את הסגן של בר-כוכבא? לא בטוח שהיה לו אחד שכזה, אבל תפקיד ומעמד הסגנים ביחידות צה"ל, לא תמיד ברור. ברור שהם אמורים להחליף את המפקדים בהיעדרותם הזמנית או הקבועה, וגם כשהם נעדרים מדברים שהם לא יכולים לעשות [למשל לפקד על מאמץ משני] או מאוד לא רוצים לעשות [למשל? הרבה דברים]. זה היה המצב בראשית פברואר 2003, כאשר מפקדי גדוד 202 של הצנחנים יצאו לתרגיל חטיבתי שלדי לאחר תקופה ארוכה בה לחמו כנגד הטרור הפלסטיני באזור יהודה ושומרון. הלחימה נגד חוליות המחבלים שחדרו לישראל או פעלו בשטח עצמו לא הסתיימה לאחר מבצע "חומת מגן" שנערך באביב הקודם, אך אתה פעלו ושהו כוחות צה"ל בשטחי הערים הפלסטיניות (שטחי A). כפי שנכתב באתר המחלקה להיסטוריה של צה"ל: "המבצע עצמו לא הפסיק את פיגועי הטרור, וחלפו עוד חודשים מספר עד שחזרה תחושת הביטחון לאזרחים בישראל. אך ההישג העיקרי של המבצע היה החזרת חופש הפעולה של צה"ל בכל שטחי איו"ש, וכך השתפרה לאין ערוך האחיזה המודיעינית בשטח, והתאפשר לערוך עשרות מבצעים בערים ובכפרים, שהובילו להכרעת גל הטרור". גדוד 202 היה פרוס בבסיסים-מוצבים ארעיים בעיר שכם. הפלוגות שוכנו במבנים פלסטינים נטושים או מיושבים, ופעלו במשימות מחסומים, סיורים ומעצרים. מפקדי הגדוד בפיקודו של המג"ד מיקי אדלשטיין יצאו, כאמור, לתרגיל החטיבתי, והסגנים בפיקודו של הסמג"ד, סרן אלון מדנס, נשארו להמשיך את הפעילות האינטנסיבית מאוד בעיר.

ניצב בשער - צלם בעז זלמנוביץ (ותיקן, 2017)

עכשיו פרסם אל"ם אלון מדנס ספר שעיקרו אותו שבוע ששיאו המאתגר, הדרמטי וגם הטרגי הוא 'הקרב במוצב הדיסקוסק' (כריכה, 2022). מדנס הוא בן דור שלהי תקופת רצועת הביטחון, אשר את תפקידי הפיקוד הזוטרים-היותר בכירים שלו עשה בעיקר באזור יהודה ושומרון. כלומר את תפקידי המ"פ והסמג"ד עשה בלחימה במחצית הראשונה של שנות האלפיים - ימי האינתיפאדה השנייה, חומת מגן ומה שלפניה והמשך הלחימה כנגד המחבלים אחרי המבצע. מדנס שחלה בסרטן לפני כשנה, כתב בתחילה את הספר, כמעין צואה בעת שהחלים, על האירוע שהיה כך נראה, מאלה שנחרטו בזיכרונו משרות אינטנסיבי של כ-27 שנים וחרטו את נשמתו. כתיבת הספר עזרה לו להסיר או לפחות לדכא את מועקת הקרב במוצב שרבצה עליו, כפי שאמר בראיון לדודי פטימר: "אני יכול להגיד לך שהייתי מהרהר הרבה על האירוע הזה לפני כתיבת הספר ועכשיו, אחרי הכתיבה, זנחתי את ההרהורים עליו. אני פחות מתעורר באמצע הלילה עם מחשבה כזו או אחרת כמו 'מה היה קורה אם הרימון לא היה עובר את הגדר' וכו'". הספר הוא תיאור מפורט, בהיר, פשוט, אפילו צנוע של מדנס את קורות הגדוד, הפעילות הסיזיפית, העומס הפיזי, הנפשי והעייפות של המפקדים בלחימה. כמה מילים על שתי נקודות מחשובות, לדעתי, שעולות מהספר.

סיבוב - צלם בעז זלמנוביץ (ניר עוז 2017)

הראשונה והחשובה ביותר היא המנהיגות בקרב, ודילמת "למות מבושה או להתגבר על הפחד". כפי שמדנס מתאר את מחשבותיו ותחושותיו, לאחר שהגיע לתוך הקרב שהתחולל במוצב פלוגת החוד שכונה "הדיסקוטק": "באותם רגעים, בתוך הג'יפ הממוגן, זרם שוצף של תחושות הציף את ליבי, דרך פחד ועד לצער ותסכול על הנפגעים שכבר היו לנו ואולי עוד יהיו. אולם תחושה אחת התעלתה בעוצמתה על כל שאר התחושות יחדיו: תחושת הבושה. התביישתי מעצם המחשבה שהפקידו בידי את הפיקוד על הגדוד בשבוע התרח"ט, והשבוע עומד להסתיים בכישלון חרוץ. התביישתי שפרחח אחד או שניים חמושים בקאלצ'ים הולכים לגבור עלינו[...]"[עמ' 153]. והוא מוסיף בגילוי לב: "כשעול הבושה גבר על מועקת הפחד, גמלה בראשי ההחלטה לצאת אל התופת ולחתור למגע עם המחבלים עד לחיסולם או עד לנפילתי. הלוואי שבבסיס ההחלטה שקיבלתי היה עומד עקרון "חירף נפש למען העמידה במשימה", אבל האמת שעמדתי לחרף את נפשי לאור הבושה."[שם]. מכאן מתאר מדנס כיצד השתלט על הכאוס ששרר במוצב ובפלוגה, וגם את זה שיצרו הרמות שמעל, ואת הקרב שניהל עם כוח מצומצם מאוד בטווחים הקרובים ביותר עם מחבלים. זו תיאור אינטימי, שלמרות מרחק הזמן שעבר מהתרחשות לכתיבה, יש בו מהימנות ואמינות והוא חשוב לקריאה לכל מפקדי הדור הנוכחי. האחריות של המפקד [גם אם הוא הסגן שנשאר בגזרה], המנהיגות והלבטים שהן מייצרות הם המוקד של הספר, אך תרומתו הנוספת של הספר היא בתיאור של אופי ואופן הפעילות של שנות הלחימה כנגד הטרור הפלסטיני - שכזכור לא הסתיימה. בדרך כלל אנו לא קוראים על תקופות הביניים שבין המלחמות העצימות, אך לדור של מדנס, שגם אני נכלל בו, זו הייתה הלחימה. בעניין זה תיאור שיטות הפעולה, וההסברים אודות השפה של התקופה [תנזים, תרגיל אר"ן, כפ"ש, מתפס ועוד] הם חשובים לתיעודה. יש עוד הרבה ללמוד מהספר הצנום והחשוב של מדנס [פרל פינקל מציע התבוננויות נוספות]. כאן נגעתי רק בקצה הדברים.

#ספר חשוב על התקופה ועל פיקוד ומנהיגות. מומלץ ביותר לא רק לסגנים, ולא רק למפקדים.

איך תהיה השנה הבאה? בטוח טובה וגם שנת קריאה ונחמדות.

ויש גם שיר

לא אשק עפרך כמשורר הדגול

אם גם בליבי רון ובכי עד בלי די.

איך אשק עפרך

הן אני עפרך

ומי זה נושק את עצמו, רבותי?

#ספר #מדנס #כריכה #הקרב_במוצב_הדיסקוטק #שכם #לחימה