מסע סביב עצמי

כריכת הספר 'סיור לילי סביב חדרי' מאת גזביה דה מסטר

האם אנחנו יכולים להיות לבד, רק עם היצור המפחיד הזה - אנחנו עצמינו? האם נעמוד בפני סכנת שעמום? האם זה מיוחד לימינו שבהם אנו חוששים להתנתק ולא לרגע מהמגע האמתי או הכוזב של התקשורת עם הזולת הקרוב או המדומה? זה האתגר שמציב לנו ולעצמו גזביה דה מסטר ב'סיור לילי סביב חדרי' (נהר ספרים, 2019 [תרגום והוספת הערות אביבה ברק-הומי]):

"השעות חלפו כרגעים בחדרון מבודד זה, ויותר מפעם אחת השכיחו ממני הזיותי את שעת ארוחת הערב. הו, בדידות ענוגה! הכרתי את המנעמים שאַת משכֶּרת בהם את אהובייך. אבוי למי שאינו מסוגל להיות לבד יום אחד בחייו בלי לחוש את ייסורי השעמום, ולמי שמבכר, כאשר נדרש, לשוחח עם אווילים ולא עם עצמו!"

צלם בעז זלמנוביץ - מסע בתחנה בחוף הכרמל

גזביה דה מסטר (1852-1763), היה קצין בצבא ממלכת סרדיניה ולימים גנרל בצבא רוסיה הצארית. בסקירה שנכתבה בארץ על הספר הקודם שלו 'מסע סביב חדרי' שפורסם גם הוא בהוצאת 'נהר ספרים' נכתב עליו: דה מסטר היה איש צבא, סופר וצייר. הוא נולד ב1763- בחבל סבויה השייך כיום לצרפת, אך בזמנו היה עצמאי. דה מסטר - הרפתקן מושבע בחייו ושמרן מושבע בהשקפותיו - שירת כקצין בצבא הרוסי, נלחם נגד הצ'צ'נים בקווקז ויצא לגמלאות בדרגת גנרל." אז למה איש שכזה שהצטרף לצבא וראה עולם [ובטח גם פגש הרבה אנשים והרג אותם] צריך להתמקד במסעות בתוך חדר או במסעות בתוך ראשו, בהגיגים על מה שהוא רואה ממקום שבתו בלבד ומשם מפליג על גלי הדמיון והאסוציאציות?

מסע בחוצות שדרות - צלם בעז זלמנוביץ

האם הוא לא מסוגל לשבת בשקט בחדרו וחייב לטפס בסולם לחלון האלכסוני שבגג ומשם להשקיף על הסביבה, על הכוכבים, על נעלה השמוטה של שכנה מסתורית, על הזמן החולף, על החיבה לאנשים, למקומות, לחפצים ולמפגשים אקראיים. אולי כלנו עושים זאת רק מפחדים לעלות זאת על הכתב או על דל שפתינו פן נחשב לא נורמליים? בניגוד או אולי בהתאם לקביעתו של פסקל: "כל אומללותו של האדם נובעת מדבר אחד ויחיד: שאין הוא מסוגל לשבת בשקט בחדרו.", דה מסטר לא נראה אומלל בשיטוטו הלילי בהיותו ישוב במקום אחד, אולי זה בגלל גישתו: "אדם צריך לדעתי להרשות לעצמו לצחוק, או לכל הפחות לחייך, בכל פעם שנקרית לו הזדמנות טובה לכך."

#ספר על מחשבות, על דמיון מעבר לחדר, על היכולת לסייר מבלי לזוז. מומלץ לבעלי סבלנות ומחשבה

[כל הכבוד לראובן על המשך מפעל התרגום ועל האומץ להשקיע בספרים שכאלה].

תקראו המון ותהיו נחמדים הרבה.

ויש גם שיר

Everybody's talking at me I don't hear a word they're saying Only the echoes of my mind

#ספר #סיורליליסביבחדרי #דהמסטר #נהרספרים