נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ

שער 'נשמתו של אינדיאני' מאת צ'רלס א' איסטמן

אנו שבוים בעולם של דימויים. עוד הרבה לפני המרשתת והרשתות האנטי-חברתיות שאנחנו טובעים בהן, סיפורים, ציורים, סרטים ועוד יצרו בדמיוננו את המראות שלא ראינו במבט ישיר. למשל קרל מאי שלא פגש אינדיאני או יליד אמריקה, אבל בדמיוני הצעיר הוא יצר את דמותם באמצעות וינטו. מה אני חשבתי או ידעתי על אמונתם ומנהגיהם של האינדיאניים? שום דבר. למעט, אולי, משהו שקשור לטוטם וריקודים עם מקטרת השלום או המלחמה ושאר שטויות. מה אנחנו יודעים על "הנסתר הגדול" לפני שהושחת על ידי המיסיונרים הנוצרים, המסחר והאלכוהל? "הגישה המקורית של האינדיאני האמריקני כלפי הנצחי, כלפי "הנסתר הגדול" המקיף ואופף אותנו, הייתה פשוטה כמו גם נעלה. היה זה מבחינתו המושג העליון המביא איתו את מרב האושר והסיפוק האפשריים בחיי אדם". כך כותב בספר שקיבלתי כשי מראובן מירן מו"ל נהר ספרים - 'נשמתו של אינדיאני' (נהר ספרים, 2007 [תרגום ניצה פלד]) מאת צ'רלס א' איסטמן (אוהייסה).

ערפל הנשמה - צלם בעז זלמנוביץ (רמת הגולן)

איסטמן (1939-1858), אחד הרופאים האינדיאנים הראשונים מנסה בראשית המאה הקודמת לנצור בכתב את המסורת האינדיאנית. זו שכאמור הפכה לקרקס ולמופע מערבוני מעורב באגדות מקראיות, באמונה נוצרית מעוותת והמצאות מסחריות: "הספר הקטן הזה אינו מתיימר להיות חיבור מדעי. הוא אמיתי כלימודי הילדות שלי וכאידיאלים של אבותי שעמדו לרשותי. אולם מנקודת מבט הומנית, לא אתנולוגית. לא לערום עוד עצמות יבשות ביקשתי, אלא להלביש אותן בשר ודם". [עמ' 12]. כבר לפני מאה, איסטמן מסביר שגם הוא מתקשה לבודד את המרכיבים האותנטיים מתוך גבב ההשפעה. היום עוד יותר קשה לפענח מתוך משאלות הלב הניו-אייג'י המסחרי הילידי מה 'באמת' היו מנהגי הקהילה, המשפחה והיחיד האינדיאני. בכל מקרה איסטמן עוסק בפרקי הספרון בדברים הבאים.

שדות הציד הנצחיים - צלם בעז זלמנוביץ (נחל כזיב)

בכמה פרקים איסטמן מקיף את תחומי האמונה ובפולחן שהיו בין האדם לאל ללא רבנות, כמרים או אימאמים ודומיהם. עניין שהוא הקשה ביותר להבנה מתוך הכתוב, אבל גם החשוב ביותר: "פולחן "הנסתר הגדול" היה פולחן היחיד, דומֵם ונטול כל חיפוש עצמי. דומם משום שכל דיבור הוא בהכרח עמום ופגום; לכן התעלו נשמות אבותי אל האלוהים בהערצה נטולת מילים. וביחידוּת משום שהם האמינו כי האל קרוב יותר אלינו כיחידים, ושום איש דת לא הורשה לחצוץ בין אדם לבוראו. איש אינו רשאי להוכיח, להתוודות או להתערב בכל דרך שהיא בחוויה הדתית של זולתו. כל האנשים בתוכנו נבראו כבנים לאלוהים וניצבו זקופים, מודעים לאלוהות שבקרבם. האמונה שלנו אינה מתנסחת בתורות ואינה נכפית על מי שממאן לקבלהּ; ועל כן לא העמידה הטפות, המרות או רדיפות דת, אף לא מחללי דת או אתאיסטים". בנוסף נדונים מנהגי המשפחה - בין גבר לאישה, ההריון והלידה, גידול הילדים ומנהגי הבגרות; מדובר על היחסים בין אדם לחברו: "כילד הבניתי איך לתת; מאז שהפכתי לחלק מהציוויליציה שכחתי את החסד הזה." [עמ'55]; גם טקסים ופולחנים שונים מתוארים כדוגמת השימוש באוהל אדים; הכבוד לטבע, הקוד המוסרי, מנהגי מוות וקבורה, וגם כוחות רוחניים ומאגיים ואפילו כישרון נבואה.

אמנם אין ביכולתי לשפוט את מידת האותנטיות והנכונות של דברי איסטמן, וגם קל לקחת אותם למרחבי הנוסטלגיה והרוחניות הדומיינת, אבל דומה שיש בהם כנות מספקת לצורך מבט ראשוני על מסורות, מנהגים ואנשים שהיו ואינם. "אחי," השיב לו [למסיונר שסיפר על האמונה הנוצרית] בחומרה האינדיאני הנעלב, "נראה שאינך בקי היטב בהלכות נימוסים. ראית שאנחנו, המקיימים הלכות אלו, האמנו לסיפורים שלך; מדוע אם כן אתה מסרב לתת אמון בשלנו?" [עמ' 67].

#ספר על מנהגים ואמונה של האינדיאנים בצפון אמריקה שנכתב על ידי אחד מהם לפני יותר ממאה שנה, מעניין ומלמד. מומלץ לחובבי הסוגה. ותקנו מההוצאות העצמאיות.

הנה הלך הסגר ובאה הצטופפות ובעקבותיה הגל הבא, אבל אנחנו נעטה מסיכה, נקרא ספר ונהיה נחמדים.

ויש גם שיר

That I meet in the summer.

Indian Summer.

I love you the best

Better than all the rest.

#ספר #נשמתושלאינדיאני #איסטמן #נהרספרים