לאחרונה פרסמה המחלקה להיסטוריה ביחד עם מרכז דדו קול קורא למאמרים העוסקים בלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה. הקריאה המקורית כיוונה למערכות שניהלו מפקדים יהודים בכירים וניתוח השפעתם על הלחימה ועל החשיבה. גם אתם מוזמנים להיענות להזמנה. בלי קשר הזדמן לידי עקב סגירת ספרייה, עוד אחת, ספר של מפקד זוטר יהודי בנחיתה בנורמנדי. סיפורו של בן דונקלמן כפי שהוא מופיע בספרו האוטוביוגרפי - 'נאמנות כפולה' (שוקן, 1977 [מתרגם אריה חשביה]) מתאר, גם, את השפעת הניסיון שנצבר בלחימה במלחמת העולם על לחימת צה"ל במלחמת העצמאות. דונקלמן שחזר לקנדה ב-1945, התנדב והתייצב לסייע במלחמה על ארץ ישראל. כאן פעל בתחילה בשורות הפלמ"ח ולאחר מכן כמח"ט 7 במבצע "דקל" ובמבצע "חירם". את תולדות חייו המעניינים ניתן לקרוא בתמצית שכתב עמיקם סלנט באתר 'חיים של אחרים' שכדאי לכם להיכנס אליו בלי קשר לדונקלמן. התמצית מבוססת על הספר ולכן לא נאריך בתיאור חייו, אלא במה שמעניין, לפחות אותי.
העניין הראשון הם הפרדסים ושרידי התיישבויות בהם. יותר נכון מה ששרד מהפרדסים שנשתלו בשנות העשרים והשלושים. דונלקמן בן למשפחה קנדית-יהודית-ציונית מבוססת היטב יוצא בגיל 18 לטיול התבגרות באירופה ובסופו של דבר שוהה כשנה ב'תל אשר'. היא הייתה אחת מתוך שבע חוות חקלאיות שהוקמו בשנות העשרים של המאה הקודמת על קרקעות שנרכשו ע"י יהודים אמריקאיים וקנדיים כחלק מתפיסת הקרקעות וכחלק מפיתוח הארץ ומתן תעסוקה. כפי שכתבה נורית שטרנברג (בקישור) וכפי שניתן ללמוד מהספר המרתק של עירית עמית כהן "מאחורי הברושים". דונקלמן שמחשל גופו ונפשו בעבודוה בטוריה ובשמירה בלילות חש לראשונה את כובד "נאמנות הכפולה" שבהיותו יהודי ובהיותו קנדי. דווקא אשר פירס ידיד המשפחה ואשר באדמותיו עבד דונקלמן הוא שנשלח על ידי הוריו ומשכנע אותו לשוב לקנדה ולעסק המשפחתי. במהלך כל הספר המתח בין היותו יהודי-ציוני ובין היותו קנדי מובלט ונדון על ידי דונקלמן. הוא לא מתחמק מבעיית "הנאמנות הכפולה" בכל חייו, אך גם לא פותר אותה, במיוחד לאחר שהתחתן עם בת ארץ ישראל [מחיפה].
תיאוריו את התגלגלותו במהלך מלחמת העולם השנייה ובעיקר את סיפור הקרבות בהם השתתף הם מרתקים בהקשר של הבנת הדרג הפיקודי בחוד - מ"מ ומ"פ. דונקלמן התגייס בגיל מאוחר יחסית - 28 לצבא הקנדי בסוף 1939, ובמהלך ארבע וחצי שנים עד הנחיתה בנורמנדי הוכשר, התאמן, עבר קורס קצינים, התאמן והתאמן, ושהה במסגרת ההכנות יותר משנה באנגליה. תקופה זו מתוארת במספר פרקים המביאים במבט מפוקח את האתגרים הכרוכים בכך. העניין מתחיל בנחיתה ביוני 1944. אשר לפניה נושא דברים המפקד העליון של בעלות הברית, אייזנהאור: "אני מקנא בכם. אתם צעירים והקריירה הצבאית כולה עדיין פרושה לפניכם. אתם יוצאים להרפתקה מסעירה. לפניכם הזדמנויות-קידום בלתי מוגבלות. אשר לי - כבר הגעתי לקצה הדרך. כשאתה מפקד עליון. אין לך עוד לאן לעלות". דונקלמן מצטט את רוח הדברים, ומוסיף בלא מעט ציניות: "בתוך שבועות מעטים היו רבים משומעיו מתים או נכים לצמיתות. איזנהאור הוסיף לעלות ונבחר לנשיא ארצות הברית" [עמ' 59]. דונקלמן שימש מ"מ מרגמות ולאחר מכן מ"פ בגדוד רובאי המלכה, וללא הרבה כחל וסרק הוא מתאר את הקרבות הקשים של הכוחות הקנדיים. החל מחוף הנחיתה בו כדור צלף שורט את רגלו ועד יום הכניעה. תיאורי החיים בחזית, הקושי הנפשי, האתגר המנהיגותי, וגם את המיומנויות שמאפשרות את השרידות והניצחון: "רק חיילים יודעים כמה זמן מבלה חייל-רגלי בחפירה, בהיותו בשירות קרבי. ינסה נא הקורא לחפור בגן-ביתו בור בעומק שני מטרים, באורך שני מטרים וברוחב ששים ס"מ.... בשעת החפירה יש לזכור, שבדרך כלל הייתה מלאכה זו רק חלק קטנטן ממלאכת-היום - משהו שעשינו בתום יום-לחימה, בו חפרנו לפעמים 12-10 גירסות רדודות יותר, שעה שהתקדמנו או שיפרנו עמדות" [עמ' 63]. בהמשך מסביר דונקלמן איך ניסיונו בהכשרה ובעיקר במלחמה מסייע לו במלחמת העצמאות בכל הרמות והתחומים. החל מטכניקה לחילוץ רכב תקוע, תפעול והכוונת מרגמות, אימונים, משמעת ועד תורות לחימה ותכנון מבצעי.
תגובות