נרדף, רדוף ורודף

שער 'פני מועדות לכוכבים' של אלפרד בסטר

יש ספרים שלכתוב עליהם עבור הנרקומנים של המדע הבדיוני (מד"ב) זה כמעט מיותר. אחד מהם הוא 'פני מועדות לכוכבים' של אלפרד בסטר (עם עובד, 1978 [תרגם עמנואל לוטם]). הספר שנכתב ב-1956 הוא לדעתי אחת הקלסיקות של הסוגה. קשה להבין את סוגת המד"ב מבלי לקרוא את בסטר שספריו הם דוגמה חשובה לספרי שנות ה-50. לפני שנה וקצת קראתי את 'האיש המושמד' של בסטר. כמו ב'פני מועדות לכוכבים' גם באיש המושמד האנושות גילתה תכונה שהופכת את האדם לבעל יכולת שבעבר, כלומר בימינו אנו, נחשבה לעל-אנושית. באיש המושמד קיימים אנשים היכולים לקרוא מחשבות, בעלי יכולות טלפתיה המפעילים שיטות ת.ע.ח (תפיסה על חושית) המהווים קבוצה נבחרת והעוסקים, גם, במניעת פשיעה באמצעות הצצה או מציצנות למוחם של האנשים בכל מקום וזמן. בפני מועדות לכוכבים מתגלה במאה ה-24 יכולת "טלפורטציה... העתקת גופך מנקודה לנקודה במרחב בכוח הנפש לבדה..." [עמ' 7]. את היכולת שכמעט כל אחד יכול לעשות, מלמדים, ומכש'רים, מכונה בסטר על שם המגלה הראשוני שלה גנט - גניטה. כרגיל הדבר דוחף את האנושות. היא מתפרסת בחלל, משתלטת ונלחמת: "היה זה תור זהב, עת הרפתקאות מסעירות, חיי שפע ומוות אכזרי... אלא שאיש לא חשב כך. היה זה עתיד של עושר וגזל, ביזה ואינוס, תרבות וחטא... אלא שאיש לא הודה בזאת. היה זה עידן שנע בין קיצונות אחת למשנה, דור מרתק של חריגים... אלא שאיש לא אהב אותו." [עמ' 7]. וגם ברוח הקורונה: "מגפות ומחלות מקומיות החלו להשתולל, שכן הנוודים הגונטים נשאו עמם חיידקים וטפילים לארצות חסרות־מגן. הקדחת הצהובה, הפיילת וקדחת דנגי הגיעו צפונה עד גרנלנד; הכלבת שבה לאנגליה אחרי היעדרות של שלוש־מאות שנה. החיפושית היפנית, כנימת המגן, שידפון הערמונים וייקרונית הדולב התפשטו לכל קצווי עולם, וממאורת נגעים נשכחת אחת בבורניאו הגיחה שוב הצרעת, שהכול דימו כי חלפה מן העולם לנצח."

גוף האדם - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה, 2017)

אבל כל זה רקע הרקע המדעי, הטכנולוגי, החברתי והתרבותי של העלילה. כפי שכתב דידי חנוך מדובר על סיפור ששואב את מקורותיו 'ו"שואל את המבנה הבסיסי שלו מ'הרוזן ממונטה קריסטו' של דיומא: אדם פשוט המגלה מעמקים נסתרים של תושיה, עוצמה ותבונה כתוצאה ישירה מדחף הנקמה." אהוד מימון בסקירה מרתקת חושב שבסטר דווקא שואב חלק מהצורניות של הספר, לפחות בפתיחה ב'בין שתי ערים' של דיקנס, ו"גם בשמו של הגיבור טמון רמז. לא סתם הוא נקרא "גוליבר". כמו גיבורו של סוויפט, גם גוליבר פויל ינדוד למקומות מרוחקים ומוזרים. וכמו ספרו של סוויפט גם הספר הזה בוחן את המוסכמות הבסיסיות של הסדר החברתי והמדיני שבו הוא נכתב." אז על מה הספר, שואל או שואלת מי שהגיע עד כאן, אני מניח. זהו סיפורו של גולי פויל פועל מדרג שלישי בספינת חלל איש אטום, קהה רגש וחושים, חסר כל מוטיבציה ושאיננו מסוגל לנצל את הכישורים והכשרונות שיש לו. הוא תקוע בתא הצלה בספינת חלל שנפגעה. מנסה לשרוד מרגע לרגע עד אשר מקבל את הדחיפה שלו. ספינת חלל 'וורגה ט-1339' חולפת ליד שרידי ספינתו, אך נוטשת אותו מאחור. כאן הוא מקבל את הדרייב אשר משנה אותו ומוליך אותו לחילוץ עצמי ולמסע הנקמה אשר מניע את חייו: "חומצת הזעם חלפה בו ובעדו, כירסמה עד-תום את הסבלנות הגלמית ואת הכבדות שהפכו את גולי פויל לאפס מאופס, חוללה שרשרת של תגובות שנועדה להפוך את גולי פויל למכונת-תופת. הוא היה לאדם שתכלית לפניו. "'וורגה', אני יהרוג אותך עד שתמותי." [עמ' 22].

Tyger Tyger, burning bright,

In the forests of the night;

What immortal hand or eye,

Could frame thy fearful symmetry?

כתמי צבע - צלם בעז זלמנוביץ (חיפה, 2017)

כפי שכתב ויליאם בלייק בשירו הטיגריס שבסטר מביא כמוטו [תקראו גם את הניתוח המעניין על סוגיית הסימטריה בבעלי חיים ובשירו של בלייק] גולי הופך לטורף, לטיגריס ויוצא למסע בו יעבור את כל הפלאות, הזוועות, הקשיים של התקופה. בתחילה הוא מוצא עצמו שבוי בקרב שרידי משלחת מדעית שנסוגו לברבריות והחיים באסטרואיד מלאכותי למחצה, והם ישרטטו על פניו את נשמת הטיגריס שלו. הוא יפגוש את כל המוטציות או הווארינטים האנושים של התקופה. מכיוון שיש הרבה איסורים ומגבלות הוא ינוע בשוליים, בקרב אלה האסורים - נוצרים בסתר, מוטאנטים, אנשי קרקס, אדם ספוג בקרינה רדיואקטיבית וגם אצל הברונים השודדים של התקופה. נרדף על ידי סוכני כל הארגונים החשאיים של כדור הארץ ושל הלווינים החיצונים המנהלים לחימה בכדור הארץ, יכלא בכלא השמור במערות הגיר של דרום צרפת [האם שם נמצאים הרמזים לפעילות התרבותית-הציורים של ראשית האנושות?] יהפוך לאיש העשיר בעולם, יפוצץ, יתרוצץ, יגנוט וכל זה כדי למצוא את האהבה, את הנקמה, ואת המתח הבלתי אפשרי בין השתיים. ככל שהספר מתקדם הוא הופך לפרוע, שלא לומר מופרע מבחינה תכנית וגם צורנית. האם הנקמה תוביל לשינוי האנושות? בסטר ממציא טכנולוגיות, חומרים [פירא, למשל], פיזיקות אבל מראה שרוח האדם והתנהגותו למרות הכל נשארת אותו דבר: "אתם חזירים, אתם. אתם שקועים בבוץ כמו חזירים, זהו זה. יש לכם בפנים הכי-הרבה, אבל אתם מוציאים הכי-מעט [...] צריך מלחמה בשביל שתוציאו משהו מבפנים. צריך שתשקעו בבוץ בשביל שתחשבו. צריך אתגר בשביל שתהיו גדולים. אחרת אתם סתם יושבים כבטלנים, אתם. איזה חזירים אתם! בסדר, שתלכו לעזאזל! אני יתן לכם אתגר, אני. תמותו או שתהיו גדולים ותחיו. תפוצצו ת'עצמכם עד השמים או שתבואו לחפש אותי, גטלי פויל, ואני יעשה מכם בניאדם. אני יעשה אתכם גדולים. אני יתן לכם ת'כוכבים." [עמ' 243-242]. ואולי לא צריך טיגריסים אלא חמניות?

#ספר מדע בדיוני. מאסטרפייס של מופרעות והבנת האדם. המצאות, הפתעות, ציניות ומאבק. חיוני לחובבי המדע הבדיוני ולא רק.

הטו מסיכות שלא יראו את הטיגריס שבכם ושלא תדביקו אחרים, תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר על כוכבים

If You can hold the stars in place

You can hold my heart the same

Whenever I fall away

Whenever I start to break

So here I am, lifting up my heart

To the one who holds the stars

#ספר #בסטר #טיגריס #בלייק #פני_מועדות_לכוכבים #מדע_בדיוני #עם_עובד