סיפורים מהקלבוש

תקופות קשות, מאבקים, יריבויות ומלחמות [ועוד] מייצרות ומייצרים סיפורים מרתקים. לא? ולא כולם סופרים גדולים היודעים לנסח משפטים ופסקאות מופלאים, שכול מילה משתלבת בבאה אחריה. לעתים הסיפור עצמו הכתוב בפשטות ובענווה, ובמקרה הזה, משהו מאוד עממי, ואולי ביתר פשטות. בנימין עדות איש האצ"ל בחיפה נעצר בקיץ 1942 בחיפה, ישב עד מארס 1946 בכלא עכו, ומיד ששוחרר נעצר שוב והפעם הוגלה לקניה. לאחר מכן שירת בצנחנים [101?], מודיעין ועוד הרפתקאות. על תקופת הישיבה בכלא עכו, כתב את 'חומות עכו מספרות - סיפורים מבית הסוהר (הוצאת המחבר, 2000).

בפרקים קצרים מתאר עדות את נסיבות מעצרו, ואת החיים בכלא על שגרתם [למשל החיפושים, שוק הסיגריות, והשימוש בסכיני הגילוח], ואת החיכוך עם הסוהרים הבריטים ועם האסירים הערבים. אך בעיקר את הטיפוסים שפגש בכלא - למשל חיילים משבט המסאי שרצחו עובר אורח בבת גלים והוצאו להורג [אם כי הסיפור הזה נגוע במעט גזענות], או צבי יוספברג חסר המזל שזרק רימון שהוטל לאוטובוס בחזרה והרג בכך ערבים יושבי בית הקפה שמסביבתו הוטל הרימון, ולאחר מכן קפץ מהאוטובוס, נפצע, הוכה ונכלא. או סיפורו של יוסף זליקוביץ - הרוצח ממנחמיה שרצח כנקמה על רצח יהודים ערבים, ולאחר תקופה רצח את שלמה יעקב רוזנפלד, יו"ר ועד מנחמיה ופציעה את בנו בר כוכבא [אשר נפטר בבית החולים המרכזי בעמק, ימים ספורים לאחר שנפגע] ב-1942. עדות מכנה את זליקוביץ שהועלה לגרדום בשם יואב על מנת לשמור על כבוד המשפחה. כך ועוד ועוד טיפוסים ועלילות ב-111 העמודים בכתב גדול.

אני לא יודע מה אתכם, אני אוהב לקרוא את העדויות האישיות הבלתי מהוקצעות. נכון לא תמיד הפרטים מדויקים, במיוחד בקשור לעובדות ההיסטוריות. לעתים, כמו במקרה הנוכחי, יש מן הצ'יזבטיות וגם אפולוגטיות. זו במקרה הנוכחי נקשרה לא רק למאבק מול הבריטים והערבים, אלא גם ליריבות עם ההגנה. אולם יש במבט האישי לחלוחית שאיננה קיימת בספרי ההיסטוריה העובדתיים והניתוחיים. למרות שכיום יש והנטייה לאישי גוברת על המבט הכולל, ולעתים גם על הדיוק ההיסטורי.

#ספר עדות אישית על תקופת המאבק עם הבריטים מהישיבה בכלא. לחובבי הסוגה ולמדריכי טיולים.

תשבו, תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר. לא ברור לי איזו אסוציאציה זרקה אותי אליו

#ספר #כלא #עכו #בנימין_עדות #אצל #בריטים