פועלי כל העולם
- בעז זלמנוביץ
- 15 בינו׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות

אחרי חודש שבו לא כתבתי סקירת ספר בודד (האחרונה הייתה ב-18 בדצמבר אודות ספרו החשוב של נחום זקן - 'סואץ אינה סטלינגרד'. אגב אודות הקרב נכתב זה עתה מאמר על ידי MWI’s Urban Warfare Project כדוגמה ללוחמה אורבנית) והסתפקתי בסיכומי שנה, ריכוזי סקירות או אפילו רשומות אורחות (של ברלוביץ ושל חימיניס), אני מנסה שוב את כוחי בסקירה אודות ספר בודד. נראה האם נצליח למלא את השורות ברשומה. בכדי שהאתגר ירשים בחרתי לכך את ספרו המרתק של שלמה אבינרי - 'קרל מרקס - פילוסופיה ומהפכה' (עם עובד, 2021, תרגום מאנגלית איה ברויר). אני מניח שרוב קוראי (לפחות שניים מתוך השלושה) שמעו על מרקס שמצטייר כנביא הזעם של הסוציאליזם, הקומוניזם וכדומה, אבל אני מניח שרק מיעוטם (אחד מתוך שלושה) גם קראו משהו מהגותו ומחקריו ולמדו לעומק את הפילוסופיה שעמדה מאחורי מחשבתו. גם אני מכיר רק סיסמות שהוצאו מהקשרן. ברור שספרו הצנום והמהודק של אבינרי איננו יכול להאיר את כל הקורפוס העצום של הכתבים, הטיוטות, המאמרים והמכתבים שנשארו אחריו, אבל הוא מתאר ומאיר את הביוגרפיה האינטלקטואלית של מרקס בתנופה, במבט רחב ובאמצעות דוגמות מדויקות.

לפני כ-7-6 שנים קראתי ביוגרפיה נוספת של מרקס מאת ישעיהו ברלין - יהודי, פילוסוף וחוקר פילוסופיה, שכתב בשנות השלושים של המאה הקודמת את 'קארל מרקס - חייו וסביבתו' (זמורה ביתן מודן, 1974). משם זכרתי שלא קל להבין את מחשבתו של מרקס, פילוסוף של מהפכנות, חוקר הכלכלה ומהאבות המייסדים של מדעי החברה המודרניים. האיש שהקדיש את ימיו להנחת יסודות למאבק לחברה חסרת מעמדות, וחי את רובם בדלות בלונדון, האיש שקרא וכתב כל היום וכל הלילה, והשפיע על ההיסטוריה של המאה העשרים, גם אם באופן שונה ממה שאני לפחות חשבתי. בכל מקרה אבינרי כותב בבהירות יחסית ומפרש לקורא ההדיוט כמוני את הרעיונות הבסיסים שעומדים מאחורי כתיבתו של מרקס ומחשבתו, וכן הוא מסביר ומראה את השתנות במחשבתו וגישתו של מרקס לאורך חיו וכיצד "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף-מוֹלַדְתּוֹ", כפי שכתב טשרניחובסקי (אני משתמש בדברים של אבינרי), או אולי כדבריו של מרקס עצמו: "לא תודעת האנשים היא הקובעת את הווייתם, אלא להיפך, הוויתם החברתית היא הקובעת את תודעתם."[עמ' 125].

Comments