אין לי מושג במוזיקה, בקושי שרדתי את 'רוני חלילית' ב' וכמה שיעורי מנדולינה שהראו כמה כישרון אין לי בתחום. תווים אני מבין כמו סינית, ואי סיכוי שאוכל להבחין בין דיאטוני לבין כרומטיקה. אבל גם יליד המחצית שנייה של שנות ה-60 כמוני שהגיעו לשלב האזנה למוזיקה בשנות השמונים המוקדמות, הכיר את עטיפת 'הפרצוף האדום הצועק' שצייר ברי גודבר לאלבום 'בחצרו של מלך ארגמן' [In the court of the Crimson King] של קינג קריזמון, והאזין לתקליט או לקלטת לפני שהתגייס לצבא או הבין דבר בפוליטיקה או שלטון, אבל חש גם אם לא הבין את המוזיקה ואת והכתיבה המורכבת.
The fate of all mankind I see
Is in the hands of fools.
באתר 'מתקדם - רוק מתקדם - מדריך עברי', כתב על האלבום, אורי ברייטמן: 'אין הרבה אלבומי פרוגרסיב שעליהם אפשר לתת את החותמת היוקרתית 'חובה בכל בית מוסיקלי', אבל זהו אחד מהם. ולכן: הציון: 10/10'.
למרות שאני לא מבין דבר במוזיקה, ואולי בגלל כך, אני נהנה לקרוא ספרים העוסקים בה ומסבירים אותה. בשנה האחרונה ואולי קצת יותר קראתי את ספרו של בועז כהן על דיוויד בואי, ואת משה מורד על סצינת המוזיקה בלונדון של שנות ה-80. הללו משלבים חוויות אישיות עם ענייני המוזיקה והם מרתקים ומומלצים. לעומת זאת ספרו של אורי ברייטמן - 'רוק מתקדם משנות ה-60 ועד ימינו' (מפה, 2005). הוא מומלץ אבל עיוני. ברייטמן שהיה עורך תרבות בלי צה"ל, והקים את אתר האינטרנט 'מתקדם' שציטטתי ממנו קודם, מסביר בספר על מהות הרוק המתקדם ובמה הוא שונה מ'רוק' "רגיל", אבל העיקר הוא תיאור דרכו של הרוק המתקדם מסוף שנות ה־60 של הפלישה הבריטית, שנות ה־70 שבהן הרוק הפרוגרסיטבי הגיע לשיא תפוצתו ועושרו, והסיבות לדעיכה המהירה בשנות ה-80, וגם לחזרתו המהוססת בעשור שלאחר מכן.
תוך שהוא שוזר את הלהקות הבולטות באופן כרונולוגי, מסביר ברייטמן את השילוב שבין קצב הרוק לבין ההשכלה הקלאסית והרצון ליצור מוזיקה שאיננה מוגבלת לשלוש הדקות המחייבות ומחויבת לא למקצב. מורכבות במילים [אם כי לעיתים רבות קטעים אינסטורמנטליים בלבד] ובלחן, שילוב של מוזיקה קלאסית, בארוקית, באך, ומלחינים קלאסיים מודרניים, רמיזות ושילובים. האם תולדות הנסיקה ודעיכה המטאוריים של פרוג-רוק מלמדים שמוזיקה שכזו יכולה להפוך למסחרית רק כאשר יש כסף בשוק. הפרק המוקדש לרוק המתקדם בישראל, הסוקר בקצרה את הניסיונות המעטים יחסית והקצרים מלמד שזה אכן כך, אין בארץ קהל מספיק על מנת לתמוך לאורך זמן ביוצרי רוק מתקדם. על פי ברייטמן האלבום 'ששת' בהנהגת שם-טוב לוי 'כולל כמה ניסיונות מרשימים לשלב את הרוח הפרוגרסיבית עם כיוונים אתניים ארצישראלים בעברית שורשית ובתוספת ג'ז-פיוז'ן". בהאזנה לאלבום ניתן לשמוע את המורכבות, וכמובן את החליל השם-טובי שמגלגל קלאסית למוזיקה. השיר מימין הוא מהפחות מורכבים בתקליט, גם אם נבחרו המילים המופלאות והלא פשוטות של דוד פוגל ולכן אולי שרד? מה שנראה כך. זאת ועוד ניתן ללמוד מהספר, ומהאתר 'מתקדם' שהם כנראה המקורות הזמינים ביותר לחובב השומע והקורא עברית של הרוק המתקדם.
#ספר על מוזיקה מתקדמת. הסברים וקורות תופעה מוזיקלית תרבותית מעניינת. לחובבי הסוגה. אני וגםיואב קוטנר ממליצים.
הכל שב לקדמותו? נראה עוד שבועיים, עד אז תקראו ותהיו נחמדים.
Comments