שוורים סרבנים ותככים בינלאומיים

שער 'יומן מערכת סיני' של משה דיין

לפני כמה ימים נפטר מרדכי (מורלה) בר-און בגיל 93. איש גבעתי בתש"ח וקצין חינוך ראשי בששת הימים, וחוקר היסטוריה שקראתי רבים מספריו וממאמריו. בשנתיים האחרונות קראתי שני דברים שפרסם ב'תשע נשמות'. 'אדריאנה' סיפור חניכות על רקע מלחמת העולם השנייה בראשון לציון, ומסה 'מבחן ערכים' שנוספה ל'הפשיזם הנצחי' של אומברטו אקו. בין ספריו הרבים גם הביוגרפיה - 'משה דיין - קורות דיין 1915 - 1981' (עם עובד, 2014). בר-און יודע והכיר מבפנים חלק מהפרקים. הוא היה ראש לשכתו של דיין בתקופת רמטכ"לותו, ובכלל זה במבצע "קדש". אמנם הוא סוקר בעין של היסטוריון מעריץ (קצת בדומה לזאב דרורי עם הביוגרפיה שלו על דן שומרון), אבל גם בביקורתיות את חייו, כנער בנהלל, עיצוב עמדותיו כלפי הערבים, האדמה והפוליטיקה, צמיחתו כחייל וכמפקד וכמפקד-מדינאי. דחיפת הצבא לאגרסיביות שהייתה חסרה לו בראשיתו, טווית החוטים לקראת אוקטובר 1956, שר הביטחון שזכה לתהילת ששת הימים ולמחדלת יום הכיפורים. בר-און מציג את הפן הציבורי ואת הפרטי - את היות דיין בלתי נאמן, שלא לומר זנאי, שודד עתיקות ויחסיו עם ילדיו. כתיבה קולחת ומקיפה. במקרה קראתי השבוע, טרם פורסמה פטירתו של בר-און את ספרו של משה דיין - 'יומן מערכת סיני' (עם הספר, 1967). דיין מציין בהקדמה את בר-און בראש המסייעים לו בהכנת הספר. יש שטענו שבר-און עשה את מרבית העבודה. לא יודע, אמנם נשמע סביר, אבל החשיבות של הספר בנימה האישית שדיין מכניס בו.

מתוך הספר - הנחיות לתכנון

מסקירה מהירה במרשתת ניתן להתרשם שמבצע סיני היה התפרצות רגשות ואולי גם השחץ מקדימים לזו של ששת הימים. ישראל הקטנה שכבשה את סיני הענקית מידי צבא מצרים שעלה על צה"ל כמעט בכל פרמטר. הדבר בא לידי ביטוי בספרים ובתרבות הפופולרית, כפי שניתן ללמוד מרשומה של אלי אשד הדנה בכך. דיין, כמאמר צ'רצ'יל (כך זכור לי), לא דאג להיסטוריה הוא כתב אותה. כך גם עשה גם עשור לאחר מלחמת סיני. הספר הוא שילוב של תיאורי האירועים על בסיס חומרים היסטוריים ואף מקורות ראשוניים כמו פקודות מבצע ונספחי מודיעין, וגישתו של דיין לדברים. גישה שהיא שילוב של הבנה צבאית אסטרטגית וטקטית שנצברה אמנם בזמן קצר יחסית ולא חפה משגיאות, ושל מבט שדומה שהוא ציני ומשועשע. אבל אולי זה רק נדמה לי.

המשך הנחיות

דיין לא מפרט את הסוד הגדול של המלחמה, התשלום הגרעיני לישראל וממעיט או מסתיר את התכנון המשותף עם צרפת ובריטניה והתיאום עם מבצע "מוסקטיר" שנועד להשיב את השליטה בתעלת סואץ לידי בריטניה וצרפת. הרקע הישראלי למבצע הם הפעילות החבלנית העוינת כנגד תושבי ישראל שגבתה מחיר כד במחצית שנות החמישים וכישלון שיטת פעולות התגמול: "סיבת-הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה, ואשר לא שרר במקרים הקודמים היה שימושנו הממושך בשיטת פעולות-התגמול. פעולות שבראשונה הפתיעו את המצרים והירדנים ומצאום בלתי-מוכנים, היו עתה לשגרה; ועכשיו, לאחר כל מעשה-רצח של הפדאיון בישראל, יודעים הערבים כי עליהם לצפות להתקפתנו על מיתקן צבאי באזורם." [עמ' 52]. מצב הגבול מול הירדנים מנוצל בפתיחת המלחמה לצורך הונאה וריכוזי הכוחות שלא ניתן להסתירם, וכך גם את גיוס אנשי המילואים.

מפת הקרב על צומת רפיח מתוך הספר

כאמור דיין מתאר בקצרה ובהסתרה נרחבת של הפרטים את התיאום עם צרפת הידידותית וגם את מערכת היחסים עם אלביון הבוגדנית, וכן את מהלכי הקרבות. למחקרים מעמיקים והיסטוריים על הרקע למלחמה ומהלכיה יש לפנות למקומות אחרים (ראו רשימה חלקית בויקיפדיה), אך עיקר העניין כאמור היא נקודת מבטו של דיין על צה"ל, מפקדיו וחייליו. "מוטב להיאבק בסוסים אבירים כאשר הבעיה היא איך לבלום אותם, מאשר לדחוק ולהאיץ שוורים המסרבים לזוז." הוא הציטוט המפורסם ביותר כנראה מתוך הספר, אך הוא לא היחידי שמביע את דעתו של דיין על תרבות הלחימה, הפיקוד והמנהיגות שצריכה להיות בצה"ל. על כך שמח"ט הצנחנים המרה את הוראתו, ואף שיקר ביחס לקרב העקוב בדם במיתלה, כתב: "על השיקולים המוטעים ועל המשגים שילמה יחידת הצנחנים מחיר מלא בדמה. אשר להפרת הוראתי וליחסי הסלחני לכך, האמת היא שאני רואה כבעיה חמורה של הצבא מקרים שבהם יחידות אינן ממלאות את משימותיהן הקרביות - ולא את אלה שבהם יחידות חורגות ופועלות מעבר למה שהוטל עליהן." [עמ' 92]. מי שלא נהג באופן הזה הודח, כי דיין רצה שצה"ל יהיה כך: "למפקד יחידה בצה"ל אני יכול להצביע במפה על תעלת-סואץ ולומר: "זה יעדך וזה הציר שעליו תנוע. אל תתקשר אתי במשך הפעולה לשם בקשת סיוע בכוח-אדם, באש או ברכב. מה שביכולתנו להקציב לך, כבר קיבלת - ואין יותר. תדווח על התקדמותך, עליך להגיע לתעלת-סואץ במשך 48 שעות". אני יכול לתת הוראה כזאת למפקדי יחידותינו, מפני שאני יודע שהם נכונים לקבל על עצמם משימה כזאת המסוגלים לבצעה." דיין נע במלחמה עם הכוחות הלוחמים. השאיר את ראש אג"ם לנהל את העניינים והוא עם חפ"ק רכוב או בטיסה, מציץ למפקדים מאחורי הכתף. מכאן שהוא מעודכן מרבית הזמן במצב הטקטי ופחות בראייה האסטרטגית והמערכתית. עוד ניתן ללמוד מיומנו של דיין על הדילמות שבהפעלת המילואים, על סד הכלכלה, ועל שעון החול המדיני: "ההחלטות להוציא את הצבא הישראלי למלחמה ללא הכנה מספקת - ובלבד שלא לאבד את גורם ההפתעה - וכן לנהל את המערכנ בקצב מהיר, נתנו את אותותיהן השליליים בקרבות [...] הויתור על ה"התכוננות כיאות" גבה מחירו אך איפשר את הניצחון. מעל למבצע תלויה היתה חרב דמולקס מדינית." [עמ' 179]. אין חדש...

#ספר מבט אישי של רמטכ"ל על מערכה שניהל. עיקרה במחשבות ובתובנות הצבאיות והמנהיגותיות. למרות מרחק הזמן ומגבלות הכתיבה מומלץ לא רק למשתתפי סדנות הניצחון, אלא לכלל חובבי ההיסטוריה של מלחמות ישראל ומשה דיין.

התחסנתם? מצוין שמרו על שיקול דעת והטו מסיכות, ואז תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר לקראת סיום העונה

It is the summer of my smiles

Flee from me, keepers of the gloom

Speak to me only with your eyes

#ספר #קדש #סיני #דיין #צהל #מלחמה #צרפת #בריטניה