על פי מקור החכמה העולמית [להלן ויקיפדיה], החתמה מינית (Sexual imprinting) "היא תהליך בו בעל חיים צעיר מגבש את המאפיינים אליהם הוא נמשך בבן או בת הזוג הפוטנציאליים". זו האסוציאציה שצצה בראשי בקריאת שני הסיפורים של הסופר הארגנטינאי הנהדר - סרחיו ביסיו - בספר החדש שפרסמה תשע נשמות, 'אהבה לכל החיים' (2018 [תרגום מיכל שליו]).
בספרון שני סיפורים. בראשון, 'אהבה לכל החיים', משולש אהבת נעורים. ברונו המספר, לאלו חברו, וליסה שמבליחה בעיירה, מסחררת, מעיפה, מדיחה, מתאהבת ומאהבת את שני החברים, ונוטשת אותם למקום אחר. חלקו הראשון הוא סיפור הסחרור של מתח מיני [חרמנות], אהבה, חברות ושקרים. בחלק השני, השנים רצות, הדרכים נפרדות עד המפגש הסופי(?) לאחר שנים.
בשני, 'ציניות', שוב החתמה. מפגש בין שתי משפחות, מוביל שוב למאבק מיני בין שני צעירים [אפילו מאוד]. כאשר ההורים מנותקים רגשית מהילדים ומעצמם, רוסיו בת 12, הצינית והבוגרת, ואלברו בן 15, מנסים לתקשר מילולית, פיזית ורגשית. מה הסיכוי שזה יצליח? הציניות היא גם סגנון הכתיבה של הסיפור, אך היא מוסיפה ומממרכזת את הרגשות המתפרצים.
#ספר על החתמה רגשית והתאהבויות. ביסיו, כרגיל, מדויק, מרוכז ועוצמתי. מומלץ ביותר.
תקראו, ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר, אם יש כתיבה על אהבה וכאב, מי אם לא ברנט יהיה נציג טוב?
ואם כבר קראתם, אז תנסו את הספריו האחרים של ביסיו. תתחילו בזעם.